סגן מפקד המרד בגיטו וורשה
מרק אדלמן, סגן מפקד המרד בגיטו וורשה (מטעם הבונד), נטמן אתמול בבית הקברות היהודי בעיר. נשיא פולין, ראש ממשלתה וכל מי ומי היו שם.
היה אדם מיוחד במינו. תמיד ניסה להמעיט במה שעשה. תאר את עצמו כפרחח ולא 
כלום (בפולנית המילה היא חריפה יותר, "גובניאז'" שבא מ-"גובנו" שפירושה חרה), שעשה את מה שאמרו לו לעשות: אמרו לו להציל אנשים, עשה זאת, אמרו לא להילחם, נלחם, אמרו לו לפקד, פיקד. חנה קראל, סופרת ועיתונאית יהודיה בפולין, תיארה בספרה שתורגם גם לעברית "להקדים את האלוהים" את האיש ואת מעשיו. החליט שלא לעלות לישראל ונשאר בפולין ונשאר שם אפילו במרץ 1968 שבו אחרוני היהודים בפולין גורשו מהמדינה. עבד כרופא בלודז', עסק בחילוץ והצלה ביוגוסלביה לשעבר. אף שנשאר סוציאליסט עד מותו סירב להצטרף למפלגה הקומוניסטית והיה מראשי ההתנגדות האנטי קומוניסטית.
היה מבקר חריף של ישראל אבל שמר על קשר עם חבריו לנשק, יצחק צוקרמן, צביה לובוטקין, שמחה רותם ועם אחרים. הקפיד לזכור את מה שקרה בשואה לא בהכללות אלא בפרטים על החיים ועל האנשים שהיו, חיו – גם בגיטו, ואינם עוד. היה רחוק מתקינות פוליטית וגילה את דעתו בלא סייג. זמן קצר לפני מותו שלח רשימה על המרד הפולני בשנת 1944 . לוחמי גיטו וורשה שנותר בחיים, נלחמו גם במרד הזה. ברשימה הזאת הוא מדבר על הסכנה שהיית ללוחמים יהודים אלה לא רק מהגרמנים אלא גם מהפולנים שחשדו שהיהודים הם דווקא משתפי פעולה ורצחו אחדים מהם.
הפך לסמל בפולין. מריה דומברובסקה, סופרת פולנייה שדיעותיה היו ימניות (היא נפטרה ב-1965 ) הלינה ביומנה על כך שבשל המרד בגיטו שכחו את המדר הפולני. חרה לה שיש משמר צבאי של כבוד לפני האנדרטה למורדי הגיטו. היא האשימה בכל אלה את המשטר הקומוניסטי. אולם המשטר החדש דו
וקא זכר הרבה יותר את המרד בגיטו, בין היתר בשל מרק אדלמן שבכל שנה ושנה הניח פרחים על האנדרטה.
נשיא מדינת ישראל וראש ממשלת לא היו בהלוייה של מרק אדלמן. הם גם לא היו בהלוייות של יצחק צוקרמן, מקבילו הציוני של אדלמן, ושל צביה לובוטקין. לישראל, לא רק למנהיגיה, זכון השואה קשה כספחת. הידיעה על מותו של אדלמן לא חרטה אפילו חריץ קטן בפסטיבל הקלטת של גלעד שליט. ניתן לה גם מקום זעיר בהשוואה למותה של מרצדס סוסה שנפטרה אף היא באותו זמן.
No comments:
Post a Comment