דוד פרחי ומשה דיין

תחנת משטרה על הר הבית

לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים ב-1967 לא הוקמה תחנת משטרה על הר הבית.

ב-1969 אוסטרלי נוצרי, מעורער בנפשו, הצית את מסגד אל אקצה. אל"מ דוד פרחי, קצין מודיעין מבריק, סבר שיש לבחון את המצב בקפידה ולשנותו. הוא היה מזרחן שלמד באוניבסיטה העברית ובאוקספוד ובן טיפוחיו של משה דיין. דרגת הקבע הצבאית של אלוף משנה זה הייתה סמל ... בשנים שאחרכך היה מנכ"ל משרד ההסברה (השר היה אהרן יריב) ויועץ מדיני של שר הביטחון עזר וייצמן. הוא נפטר בתאונה בים בהיותו בן ארבעים. דוד פרחי חיפש בין המשפחות הערביות המכובדות קצין שיוכל להיות מפקד המשטרה. הוא מצא אדם מתאים, קצין צבא ירדני לשעבר, והיציע לא את התפקיד בתנאי שיהפוך קצין משטרה ישראלי לכל דבר, סגנו יהיה יהודי והשוטרים האחרים חציים יהודים וחציים ערבים, כולם במדים תחת דגל ישראל. הירדנים והוואקף הסכימו, ממשלת ישראל הייתה קשה מהם, אבל לבסוף הסכימה גם היא.

משה דיין לא היה מאנשי שלום עכשיו, אבל ידע להשיג את מטרותיה המדיניות והבטחוניות של ישראל מתוך כבוד והערכה ליריביו הפלסטינאים והערבים. כך יכול היה לשמור על שקט בשטחים ובהיותו שר החוץ של בגין להיות לאדריכל השלום עם מצרים.

The Peace Prize

Comment on New York Times Editorial
105.
Aharon Meytahl
Vestal, New York
October 10th, 2009
10:06 am

If a scientist had made an eloquent and moving speech about his intent to find a cure for cancer, his peers never would have considered him for Nobel or for that matter for any other prize. Similarly a promise by potential writer of a “great” book, would hardly qualify for prize candidacy. The Nobel Peace Prize Committee acted politically. Putting aside the issue of morality of purely political considerations, the problem is that the results of such actions are very hard to predict. The supporters of Mr. Obama will applaud; his detractors both on the left and the right will consider the Peace Prize another layer on virtual structure of public relations and marketing genius of his strategists, which does nothing to show anything about the core values of the President.

Recommend Recommended by 10 Readers

מרק אדלמן

סגן מפקד המרד בגיטו וורשה

מרק אדלמן, סגן מפקד המרד בגיטו וורשה (מטעם הבונד), נטמן אתמול בבית הקברות היהודי בעיר. נשיא פולין, ראש ממשלתה וכל מי ומי היו שם.

היה אדם מיוחד במינו. תמיד ניסה להמעיט במה שעשה. תאר את עצמו כפרחח ולא כלום (בפולנית המילה היא חריפה יותר, "גובניאז'" שבא מ-"גובנו" שפירושה חרה), שעשה את מה שאמרו לו לעשות: אמרו לו להציל אנשים, עשה זאת, אמרו לא להילחם, נלחם, אמרו לו לפקד, פיקד. חנה קראל, סופרת ועיתונאית יהודיה בפולין, תיארה בספרה שתורגם גם לעברית "להקדים את האלוהים" את האיש ואת מעשיו. החליט שלא לעלות לישראל ונשאר בפולין ונשאר שם אפילו במרץ 1968 שבו אחרוני היהודים בפולין גורשו מהמדינה. עבד כרופא בלודז', עסק בחילוץ והצלה ביוגוסלביה לשעבר. אף שנשאר סוציאליסט עד מותו סירב להצטרף למפלגה הקומוניסטית והיה מראשי ההתנגדות האנטי קומוניסטית.

היה מבקר חריף של ישראל אבל שמר על קשר עם חבריו לנשק, יצחק צוקרמן, צביה לובוטקין, שמחה רותם ועם אחרים. הקפיד לזכור את מה שקרה בשואה לא בהכללות אלא בפרטים על החיים ועל האנשים שהיו, חיו – גם בגיטו, ואינם עוד. היה רחוק מתקינות פוליטית וגילה את דעתו בלא סייג. זמן קצר לפני מותו שלח רשימה על המרד הפולני בשנת 1944 . לוחמי גיטו וורשה שנותר בחיים, נלחמו גם במרד הזה. ברשימה הזאת הוא מדבר על הסכנה שהיית ללוחמים יהודים אלה לא רק מהגרמנים אלא גם מהפולנים שחשדו שהיהודים הם דווקא משתפי פעולה ורצחו אחדים מהם.

הפך לסמל בפולין. מריה דומברובסקה, סופרת פולנייה שדיעותיה היו ימניות (היא נפטרה ב-1965 ) הלינה ביומנה על כך שבשל המרד בגיטו שכחו את המדר הפולני. חרה לה שיש משמר צבאי של כבוד לפני האנדרטה למורדי הגיטו. היא האשימה בכל אלה את המשטר הקומוניסטי. אולם המשטר החדש דווקא זכר הרבה יותר את המרד בגיטו, בין היתר בשל מרק אדלמן שבכל שנה ושנה הניח פרחים על האנדרטה.

נשיא מדינת ישראל וראש ממשלת לא היו בהלוייה של מרק אדלמן. הם גם לא היו בהלוייות של יצחק צוקרמן, מקבילו הציוני של אדלמן, ושל צביה לובוטקין. לישראל, לא רק למנהיגיה, זכון השואה קשה כספחת. הידיעה על מותו של אדלמן לא חרטה אפילו חריץ קטן בפסטיבל הקלטת של גלעד שליט. ניתן לה גם מקום זעיר בהשוואה למותה של מרצדס סוסה שנפטרה אף היא באותו זמן.

עדה יונת ורוזלינד פרנקלין

עדה יונת ורוזלינד פרנקלין

עדה יונת זכתה בפרס נובל בשל פיענוח מבנה הריבוזום. ריבוזום הוא החלק בתוך התא שמשמש יצרן החלבונים לפי פקודת הגרעין הגנטי. במולקולת המים, לשם השוואה, שלושה אטומים, ואילו בריבוזום מאות אלפים אטומים. יונת השמשה בשיטות קריסטלוגרפיות בדיפרקציה של קרני רנטגן. לעבודתה בחרה בחיידק המצוי בים המלח מתוך הנחה שתאים כאלה בשל עמידותם בים המלח הם יציבים. גבישי הריבוזום התקבלו לאחר קירור של מאה תשעים וחמש מעלות צלסיוס מתחת לאפס.

ציון שלושת הזוכים בפרס לפי סדר אותיות בשפה האנגלית מסתיר את הראשוניות של יונת. שותפיה לפרס אף שעשו עבודה חשובה בפירוט שלושת החלקים של הריבוזום הסתמכו והמשיכו את עבודתה של יונת.

זכייתה של יונת מזכירה קריסטלוגרפית יהודיה בריטית שלא זכתה בפרס. רוזלינד פרנקלין הקדימה ככל הנראה (ביום אחד!) את גילוי המבנה של לפחות חלק ממולקולת הדי. אן. איי, את ווטסון וקריק, אף שלא הבינה את החשיבות של המבנה לתא ולחיים. ווטסון, קריק ווילסון שהכירו אותה והשתמשו במקצת מתוצאותיה, זכייני פרס נובל, לדעת האקדמיה השוודית החשוב שבהם, בשנת 1962 הזכירו אמנם בפירסומיהם את רוזלינד פרנקלין, אולם לדעת רבים הקרדיט שניתן לה היה מועט מדי, בין היתר בשל היותה אישה. פרנקלין נפטרה בשנת 1958 בהיותה בת 37 . פרס נובל ניתן רק למדענים בעודם בחיים. היא הייתה אחייניתו של הרברט סמואל, הנציב הבריטי הראשון בארץ ישראל.

הפרסום המדעי של האקדמיה השוודית על הפרס לעדה יונת, מתחיל במבנה הגרעין ובעבודתם של ווטסון וקריק, ומזכיר בקיצור נמרץ, אגב אורחא, גם את רוזלינד פרנקלין.

Haaretz editorial on General Consul in Boston

בתגובה לכתבה: מאמר המערכת | דיפלומטים בראש שלנו
	שם השולח:	אהרן מיטל
	עיר:	אשדוד
	כתובת דוא"ל:	ameytahl@bostonlaserinc.com
	כותרת התגובה:	דיפלומטיה ופוליטיקה
	יש בארה"ב לפחות עשרה קונסולים. אני מניח שכל אחד ואחד מהם שולח מדי יום ביומו כמה וכמה דיווחים למשרד החוץ ואלה, פרט לזה של הקונסול לבוסטון אינם מודלפים. לדברי שר החוץ, הדיווח מבוסטון נשלח במספר עותקים כזה שההדלפה הייתה מכוונת. בוושינגטון פוסט ריצ`רד כוהן הלין לפני ימים אחדים על כך שאובמה מתכוננן להעניק את עיטור החירות לאנטישמי. בכתבה אחרת באותו עיתון כתב גירי ווסרמן שהעוקץ של סי.איי.אי שכתוצאה ממנו הואשמו שני עובדי אייפאק בריגול נבע רק מאנטישמיות. לו דיווחים ברוח זו מדיפלומטים ישראליים היו מודלפים, היה נכתב בעיתונים בישראל שאלה הם מלחכי פנכה והדוח"ות הם שקר וכזב.

Amir Oren on American aircraft

בתגובה לכתבה: אמיר אורן | אני לדודי, ודודי - אולי
	שם השולח:	אהרן מיטל
	עיר:	אשדוד
	כתובת דוא"ל:	ameytahl@bostonlaserinc.com
	כותרת התגובה:	כחול לבן
	לישראל היכולת לייצר אלקטרוניקה ואוויוניקה לכל מטוס שתרכוש והיא צריכה לדרוש שאלה יהיו כחול לבן. אפשרות נוספת היא מיג או סוחוי מתקדמים. ישראל משתפת פעולה עם הודו באספקת אלקטרוניקה למטוסים אלה. מיג 45 עם מערכות כחול לבן יהיה טוב יותר ממטוסים אמריקניים ומחירו יהיה כעשירית.