כאשר מנהיג סיני נשאל במאה העשרים על תוצאות המהפיכה הצרפתית במאה השמונה עשרה ענה שדרושה פרספקטיבה של זמן ומוקדם עדין להשיב על השאלה. הערכת הותצאות של הלוחמה בעזה עוד טרם שאחרון החיילים שב הביתה אינה אלא משאלות לב או עוד נימוק בויכוח פוליטי. יש על כך גם דיעות אחרות מזו של מר גדעון לוי, למשל הדיווח של מר אהוד יערי בג‘רוזלם ראפורט. עם זה, הכל למדו כמה דברים, למשל דלות עוצמתו הצבאית של חמאס, כפי שמר גדעון לוי הדגיש בתשובתו לא. ב. יהושוע. אני מקווה גם שחמאס -- שישראל לא שאפה לסלקו מעזה וליטול אחריות על האוכלוסיה שם -- ייטיב להפנים את כותרתו של המאמר: ישראל היא מדינה אלימה ומסוכנת. עוד למדנו שאפילו במלחמה, שלדעת הרוב היא מלחמת קיום והישרדות, נשמעים קולות כזה של מר גדעון לוי, שמבכים את מותו של כל ילד בעזה וזועמים נגד אלה שהרגו, ואילו בצד שכנגד אלם מחלט או לכל היותר גמגום של השליטים ”המתונים“ על שלום. בלא כל קשר לישראל, הפלסטינאים זכאים למנהיגות שתעסוק במה שטוב להם. אני מקווה שמחורבות עזה ילבלבו ניצנים של מנהיגות כזאת. |
|
No comments:
Post a Comment