| ישראל מתקשה להתמודד עם זכרון השואה. הישוב בארץ ישראל, כמו יהודי אמריקה, לא עשו דבר בזמן השואה. בתגובה השחוקה: מה יכולנו לעשות? אין כל ממש. די להשוות את הזעם על גלעד שליט לשתיקה המחלטת על רצח ששת המליונים. גם משפט קסטנר, שהיה תביעת דיבה נגד מלכיאל גרינוולד, כותב קונטרסים אלמוני, נבע מנסיון לא מוצלח של הממסד להתנער מאחריותו לחוסר מעש בעת המלחמה. גם היום היחס לניצולי השואה הוא מחפיר. בנק לאומי, שהוא אגב, איננו בבעלות פקידי אוצר לשעבר, אלא בבעלות המדינה, מסרב בעקשנות להחזיר את כספי הנספים ליורשיהם, והציבור שותק. גם בעולם, הברית של האינטלקטואלים הפשיסטים, הפוסט מודרנים הראשונים כהגדרת זאב שטרנהל, עם האנטישמיות חוזרת על עצמה בדמות הקרבה לבין הפוסט מודרנים של "השמאל" לבין האנטישמים האיסלמיים. השואה איננה תיור מנהיגי העולם ביד ושם, שהפוליטיקאים הישראלים כל כך אוהבים וגם לא הספדים שחוקים שלהם על המתים, אלא ענין של כאן ועכשיו שעל כולנו להתמודד איתו. הסרט על קסטנר הוא בלי ספק דבר חשוב, אבל לקסטנר מגיעה הכרה לאומית שהוא בוש לקבל. |
|
No comments:
Post a Comment