Sunday, April 19, 2009

Aviva Zarka on Shoa

תגובה שלא פורסמה

זכרון השואה הוא ענין של כאן ועכשיו. ההשתתפות ברצח המוני, חוסר מעש וגם צידוק הם זכרון שקשה לעמי אירופה לחיות עימו. גרמניה עושה מאמצים רבים להביא לדין את דמיניוק, שומר אוקראיני נמוך דרג במחנה ריכוז. הדבר רק מדגיש את חוסר מעש של אותה גרמניה להביא פושעי מלחמה גרמנים לדין. מכחיש שואה גרמני, במאה העשרים ואחת כמעט ונתמנה למשרה בכירה בכסייה הקתולית. לא פוסקים המאמצים להכריז כ"'קדוש" את האפיור ששיתף פעולה עם היטלר. המטרה של הכחשת השואה והאנטישמיות של ארגוני טרור אסלמיים, איננה רק כלי שבא להרגיז את היהודים אלא בא למצוא אוהדים לדרך ששותפים לדעות האלה במערב. גם הישוב בארץ ישראל והיהודים בארה"ב עוד חייבים בחינת דרך על חוסר מעש. די להסתכל בנעשה בדבר גלעד שליט כד להשיב על השאלה: מה יכולנו לעשות? ההתעקשות העקשנית של בנק לאומי, שבעליו הם מדינת ישראל, שלא להחזיר ליורשים את כספי הנספים, היא עוד דוגמה לקושי לאומי שבזכרון השואה. היחס המשפיל לניצולי השואה היא עוד דוגמה. השואה צריכה למצא מקום גבוה יותר בשיח הציבורי וזה לא יקרה מכוח סיפורים כפי שהיציע נשיא צרפת.

בנושא אחר לגמרי, יש אולי מקום להשוות את סיפוריה של אידה פינק לאלה של חנה קראל.

No comments:

Post a Comment