בתגובה לכתבה: מכתב גלוי לגדעון לוי
שם השולח: אהרן מיטל
עיר: ניו יורק
כתובת דוא"ל: ameytahl@bostonlaserinc.com
כותרת התגובה: תודה לגדעון לוי
הביקורת של ”מחנה השלום“ כלפי הממסד ורוב הציבור בישראל, נכונה ככל שהתהיה, לוקה בפגם יסודי של התעלמות מוחלטת מהפלסטינאים עצמם, כאילו אלה היו מעין כלב של פבלוב בלא מאוויים, כבוד וחיים משל עצמו, שרק מגיב על מעשי הישראלים. בלא שתהיה לפלסטינאים הנהגה מקובלת עליהם שתוכל לשכנע את הציבור הפלסטינאי ביתרונות הסדר כל שהוא ובעקיפין את הציבור בישראל על ”רצינותם“ דבר לא יקרה. סאדאת וחוסיין עשו זאת במצרים ובירדן ובישראל והשלום איתם מחזיק מעמד.
רבים בישראל כואבים את ההרג בעזה. יש ביניהם כאלה כמו גדעון לוי, שרואים עצמם אחראים לנעשה שם ומביעים את זעקתם בכתב, וטוב שכך, לא בגלל הזעם בעולם הערבי ובארופה. זהו זעם בערבון מוגבל. העולם הערבי שותק כאשר ערבים הורגים ערבים בעיראק ובמקומות אחרים במספרים הרבה יותר גדולים. הזעם הערבי לא היה קטן יותר לו היו נהרגים רק עשרה עזתים ולא היה גדול יותר אם היו נהרגים עשרת אלפים. עם זה טוב שקולו של גדעון לוי, בלי ספק פטריוט ישראלי, נשמע ברמה, לא בגלל העולם אלא בגלל עצמינו.
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment