Comment on Gideon Levi on 1-4-09 (not accepted)

מר גדעון לוי דואג לחברו בעזה, צריך לברך על כך. אולם בדאגה אין די. ראוי שמר לוי יעשה למען חברו. מר לוי מתריע השכם וערב שישראל פתחה במלחמה לא צודקת, שהפצצותיה הם פשע נגד אנושות, שטייסיה אבדו כל צלם מוסרי, שתקשורתה מחרחרת מלמחמה וכיוצא באלה. הדברים האלה, חשובים כפי שיהיו לא מועילים לחברו העזתי בלא כלום. חברו זקוק להפוגה בירי, אפילו שלום לא יזיק לו. ישראל מציע הסכם לחמאס. חברו של מר לוי מיחל גם הוא להסכם כזה. אף שעזה היא מעוז הדמוקרטיה וחופש הדיבור, עובדה שגברת הס זוכה שם לחופש מלא לגדף את ישראל, לחברו של מר לוי לא נוח לבטא את דעתו. מר לוי יכול לעשות זאת במקומו. אם השמאל בישראל ובארופה ידרוש מחמאס שלום, חמאס יקשיב. קריאה לחמאס להסכם עשויה כמובן להתפרש כביקורת על ארגון שוחר אחווה זה, ותהיה בה משום קרבן אדיר, אבל מה לא עושים למען חבר?